מעבר לזמן ומקום, נמשכים טובי הציירים המציגים ב"יצירות מופת" אל אמני צפון אירופה ברנסנס. מדוע?
אולי משום שהמבט הישראלי אל אמני הציור הללו הוא מבט בוחן, החומד את יכולותיהם וכשרונם.
אולם בה בעת יש תחושה של סלידה מהדבקות הדתית שציורים אלה נטענו בה ושנכפתה עליהם על ידי פטרוניהם, אנשי הכנסייה והאצולה.
במציאות בה האמן הישראלי חופשי מכל רסן של פטרון, גוף דתי ושיטת עבודה אחת בלבד, הוא מוצא עצמו מול האתגר שיוצרת תחושת החופש.
על כל אלו ועוד, במפגש עם שלומית שטיינברג.
